המחקר מתקשה לספק הוכחה לכך שעונש מוות מרתיע טרור אידיאולוגי • התומכים טוענים כי זה הכלי היחיד שימנע שחרור מחבלים בעסקאות עתידיות, שישובו לרצוח
גיל ביילין
השבוע צפויה לעלות שוב על שולחן הכנסת "הצעת חוק עונש מוות למחבלים". את התיקון לחוק מקדמת מפלגת עוצמה יהודית, בתמיכת ראש הממשלה. בעוד הדיון הציבורי סוער סביב מושגים של נקמה, צדק והרתעה, מבט מעמיק מגלה תמונה מורכבת, המאלצת אותנו לבחון מחדש את גבולות הענישה במדינה דמוקרטית הנתונה לאיום מתמיד.
עונש המוות אינו זר לספר החוקים הישראלי, אך בדין האזרחי הוא שמור לעבירות של רצח עם ובגידה (כמו במקרה אייכמן), ובדין הצבאי הקיים ביהודה ושומרון בתי המשפט רשאים לגזור מוות על רצח בטרור רק בהחלטת פה אחד. הצעת החוק החדשה מבקשת לשבור את הסטטוס־קוו הזה: להסתפק ברוב רגיל של שופטים ולבטל את האפשרות של אלוף הפיקוד להמתיק את העונש.בעולם רוב המדינות הדמוקרטיות ביטלו את עונש המוות. גם בארה"ב, שבה הוא קיים בחלק מהמדינות ובדין הפדרלי, השימוש בו נגד טרוריסטים נדיר ביותר.המחקר הבינלאומי מתקשה לספק הוכחה לכך שעונש מוות אכן מרתיע טרור אידיאולוגי, שבו המחבל לעיתים קרובות מקדש את המוות מלכתחילה.
תומכי החוק מציבים במרכז את עקרון הגמול. לשיטתם, מחבל שביצע טבח בדם קר איבד את זכותו לחיים, ועונש מוות הוא המענה המוסרי היחיד עבור משפחות הנרצחים. יתרה מכך, הם טוענים כי זה הכלי היחיד שימנע את המצב שבו מחבלים משתחררים בעסקאות עתידיות ושבים לרצוח.מנגד, מתייצבת חזית רחבה של התנגדות המונה לפחות עשרה נימוקים כבדי משקל. בראשם עומד החשש לחיי חטופים עתידיים ישראלים, שיהפכו למטרה לנקמה מיידית. מתנגדי החוק מזהירים מיצירת "קדושים מעונים" ("שאהידים") שישמשו מודל לחיקוי, מהתססת השטח בפיגועי נקם, ומגל של חטיפות חיילים שישמשו קלפי מיקוח לעצירת ההוצאות להורג. לצד זאת, עולים טיעונים על פגיעה בלתי הפיכה בערכי הדמוקרטיה, בידוד בינלאומי וסיכון לטעות משפטית שאין ממנה חזרה.הנתון המטריד ביותר עבור מקדמי החוק הוא עמדת הדרג המקצועי. ראשי השב"כ, צה"ל והמוסד הציגו לאורך השנים חזית אחידה נגד המהלך. השב"כ מתריע כי החוק לא ירתיע אלא ילבה את האש, צה"ל חושש מחשיפת קציניו לתביעות בינלאומיות ומהסלמה ביטחונית בשטח, והייעוץ המשפטי לממשלה כבר קבע כי קיימת מניעה משפטית לקידום החוק בשל פגיעתו בזכויות חוקתיות.
בסופו של דבר, הדיון בחוק הוא מבחן אופי לאומי, המציב אותנו בתווך שבין תגובה אנושית ומובנת מאליה מול אכזריות הטרור לבין מחשבה צלולה, רציונלית וארוכת טווח על עתידנו כאן. עלינו לשאול את עצמנו אם סיפוק יצר הגמול הרגעי שווה את הסיכון הממשי לחיי חטופים, חיילים ואזרחים, ואם הוא מצדיק את הסדקים שייווצרו במעמדנו מול העולם המערבי. במזרח התיכון האלים כוחה של ישראל נמדד לא פעם ביכולתה לשמור על קור רוח אסטרטגי גם כשהדם רותח, ולהבטיח שערכיה וביטחונה לא יוקרבו על מזבח הרגש, אלא יישמרו מתוך ראייה מפוכחת של האינטרס הלאומי.
הכותב הוא מומחה לתקשורת פוליטית, חוקר דפוסי הצבעה
